אִם נִמְצָא פְּסוּל בְּסֵפֶר תּוֹרָה נִתְבָּאֲרוּ הַדִּינִים בְּסִימָן כּ"ד. וְאִם נִמְצָא הַפְּסוּל בְּאֶמְצַע קְרִיאַת הַמַּפְטִיר, אִם הוּא מַפְטִיר שֶׁל חוֹבַת הַיּוֹם, כְּגוֹן בְּיוֹם טוֹב וּבַשַׁבָּת רֹאשׁ חֹדֶשׁ אוֹ שְׁקָלִים וְכַדּוֹמֶה שֶׁמּוֹצִיאִין סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר לְמַפְטִיר, אָז דִּינוֹ כְּמוֹ בְּפָרָשָׁה אַחֶרֶת. אֲבָל בְּשַׁבָּת פָּשׁוּט, שֶׁהַמַּפְטִיר חוֹזֵר וְקוֹרֵא מַה שֶּׁקָּרָא הַשְּׁבִיעִי, שֶׁאֵין זֹאת אֶלָּא מִשּׁוּם כְּבוֹד הַתּוֹרָה (שֶׁלֹּא יְהֵא כְּבוֹד הַתּוֹרָה וּכְבוֹד הַנָּבִיא שָׁוִים, שֶׁהַקּוֹרֵא בַּתּוֹרָה מְבָרֵךְ תְּחִלָּה וָסוֹף, וְגַם הַקּוֹרֵא בַּנָּבִיא מְבָרֵךְ תְּחִלָּה וָסוֹף, לָכֵן תִּקְּנוּ שֶׁהַמַּפְטִיר יִקְרָא תְּחִלָּה גַּם בַּתּוֹרָה, לְהַרְאוֹת שֶׁהַקְּרִיאָה בַּתּוֹרָה הִיא הָעִקָּר), בָּזֶה אֵין מוֹצִיאִין סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר, אֶלָּא גּוֹמְרִין בְּסֵפֶר תּוֹרָה זֶה[1], וְאֵינוֹ מְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֲרוֹנָה, וְהַהַפְטָרָה אוֹמֵר בִּבְרָכוֹת. וְאִם נִמְצָא הַפְּסוּל קֹדֶם שֶׁבֵּרַךְ בְּרָכָה רִאשׁוֹנָה, נִרְאֶה דְּיֵשׁ לְהוֹצִיא סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר. וְאִם אֵין סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר, אֲזַי מִי שֶׁעָלָה בַּאַחֲרוֹנָה הוּא יֹאמַר הַהַפְטָרָה עִם הַבְּרָכוֹת. וְאִם עֲדַיִן לֹא אָמְרוּ הַקַּדִּישׁ, יֹאמְרוּהוּ לְאַחַר הַהַפְטָרָה (כְּדִלְעֵיל סָעִיף ו').
הדינים – על איזה פסול מוציאים ספר תורה אחר, וכיצד עושים זאת אם הטעות נמצאה באמצע הקריאה, ואם נמצאה בהפסקה שבין העולים, ומה עושים כאשר אין ספר תורה חילופי.
חובת היום – קריאה מיוחדת שצריך לקרוא אותה בגלל היום.
וכדומה – ארבעת הפרשיות שמתבארים בסימן קמ.
כמו בפרשה אחרת – שיש להוציא ספר תורה אחר, כפי הפרטים שהתבארו בסימן כד.
בשבת פשוט – בשבת רגילה.
וגם הקורא בנביא מברך תחילה וסוף – ונראה כאילו שהם באותה דרגת חשיבות.
וההפטרה אומר בברכות – אף על פי שבדרך כלל אם לא בירכו על התורה את כל הברכות גם אין מברכים על ההפטרה, מקרה זה יוצא מן הכלל, כמבואר כל זה בסימן עט סעיף י.
מי שעלה באחרונה – בקריאה העיקרית.
הוא יאמר – ואין מעלים במקרה זה עולה נוסף למפטיר.
בְּסִימָן כּ"ד סָעִיף א' נִתְבָּאֵר, דְּאִם נִמְצָאָה טָעוּת בְּחָסֵר וְיָתֵר, כָּל שֶׁאֵינוֹ מִשְׁתַּנֶּה לֹא הַקְּרִיאָה וְלֹא הַפֵּרוּשׁ, אֵין מוֹצִיאִין סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר[2]. מִכָּל מָקוֹם אִם נִמְצָא כֵּן בְּשַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מוֹצִיאִין סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר עַל כָּל פָּנִים לֹא יִקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרָה זֶה יוֹתֵר מִשִּׁבְעָה קְרוּאִים, וְהַשְּׁבִיעִי יִקְרָא הַהַפְטָרָה בִּבְּרָכוֹת, וְלֹא יֹאמְרוּ קַדִּישׁ עַד לְאַחַר קְרִיאַת הַהַפְטָרָה וְהַבְּרָכוֹת, (וְהַיְנוּ בְּשַׁבָּת פָּשׁוּט, אֲבָל כְּשֶׁהַמַּפְטִיר הוּא מֵחוֹבַת הַיּוֹם, כְּמוֹ בַּסָּעִיף שֶׁלִּפְנֵי זֶה, וַדַּאי צְרִיכִין לִקְרוֹת לְמַפְטִיר) וּבְמִנְחָה לֹא יוֹצִיאוּהוּ (תְּשׁוּבָה מֵאַהֲבָה חֵלֶק רִאשׁוֹן סִימָן נ"א. וְעַיֵּן לְעֵיל בְּסִימָן כ"ד סָעִיף א' בהערה שנייה בסופה).
בחסר ויתר – שחסר וי"ו או יו"ד, או שהם יתירים.
הקריאה – שמדובר באותיות שהם נחות ולא נשמעות בקריאה.
הפירוש – שאין מדובר באות שרשית, כגון אם כתוב "אל תראי" במקום "אל תיראי".
יותר משבעה – שלא יוסיפו קרואים, ולא יקראו עולה נוסף למפטיר.
צריכין לקרות למפטיר – בספר אחר. ואם אין ספר אחר צריך לגלול ולקרוא בספר הזה, ויקראו בו גם במנחה.
לא יוציאוהו – אם יש ספר תורה אחר.
בהערה שנייה בסופה – הקיצור שולחן ערוך כתב בסוף ימיו הגהות מספר לספרו, ושם הוא כתב שאם יש ספק אם הטעות היא סוג טעות שמשנה את המשמעות של המילה או לא, יש להוציא ספר תורה אחר, כיון שברוב מקומות ישראל נוהגים להוציא ספר תורה אחר גם על טעויות של חסר ויתר.
בְּיוֹם שֶׁמּוֹצִיאִין שְׁנֵי סִפְרֵי תּוֹרָה וְנִמְצָא פְּסוּל בָּרִאשׁוֹן, וְיֵשׁ עוֹד סֵפֶר תּוֹרָה בַּהֵיכָל, וְרוֹצִים לָקַחַת עַתָּה אֶת הַסֵּפֶר הַשֵּׁנִי לִקְרוֹת מִתּוֹכוֹ, וְאַחַר כָּךְ יוֹצִיאוּ סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר לַקְּרִיאָה הַשְּׁנִיָּה, לֹא יַעֲשׂוּ כֵּן, כִּי צְרִיכִין לִקְרוֹת מִתּוֹךְ סֵּפֶר הַתּוֹרָה מַה שֶּׁהוּכַן בִּשְׁבִילוֹ. וְכֵן בְּיוֹם שֶׁמּוֹצִיאִין שְׁלשָׁה סִפְרֵי תוֹרָה (עַיֵן פְּרִי מְגָדִים אֵשֶׁל אַבְרָהָם סוֹף סִימָן קמ"ג). וְכֵן אִם הָחְלְפוּ סִּפְרֵי הַתּוֹרָה, שֶׁלָּקְחוּ תְּחִלָּה אֶת הַמּוּכָן לְאַחַר כָּךְ, יִגְלְלוּהוּ וְיִקְחוּ אֶת הַשֵׁנִי [כְּדֵי] לִקְרוֹת מִתּוֹךְ כָּל סֵפֶר תּוֹרָה לְמַה שֶּׁהוּכָן[3].
לקרות מתוכו – לגוללו למקום שבו הפסיקו את הקריאה בראשון.
מה שהוכן בשבילו – כיון שהספר השני הוכן לצורך קריאה אחרת, צריך לקרוא בו את הקריאה ההיא, ולכן יוציאו ספר תורה חדש מן ההיכל להשלים בו את הקריאה של הספר הראשון.
שלושה ספרי תורה – שצריך לקרוא בכל אחד מהם את הקריאה שהוכן הספר אליה, ואם נמצא פסול בקריאת הראשון צריך להוציא ספר תורה רביעי אם יש, ולקרוא בו את המשך הקריאה של הראשון, ולהשאיר את שני ספרי התורה האחרים לקריאה שלשמה הוכנו.
יגללוהו – יסגרו אותו בחזרה.
סֵדֶר הַחִיּוּבִים, הַקֹּדֶם קוֹדֵם. א. חָתָן בְּיוֹם חֻפָּתוֹ. ב. וְחָתָן, בְּשַׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי הַחֲתֻנָּה שֶׁמְזַמְּרִים לוֹ, דְּהַיְנוּ שֶׁהוּא בָּחוּר. וְנַעַר שֶׁנַּעֲשֶׂה בַּר מִצְוָה בְּאוֹתוֹ שָׁבוּעַ, הֵמָּה שָׁוִים. ג. סַנְדָּק בְּיוֹם הַמִּילָה וְהוּא הַתּוֹפֵס אֶת הַתִּינוֹק בִּשְׁעַת הַמִּילָה. ד. סַנְדָּק בְּיוֹם הַמִּילָה, שֶׁמַכְנִיס אֶת הַתִּינוֹק לְבֵית הַכְּנֶסֶת לְמוּלוֹ. ה. בַּעַל הַיּוֹלֶדֶת שֶׁיָּלְדָה בַּת וְהוֹלֶכֶת לְבֵית הַכְּנֶסֶת. ו. בַּעַל הַיּוֹלֶדֶת שֶׁיָּלְדָה בֵּן וְהוֹלֶכֶת לְבֵית הַכְּנֶסֶת. וְאִם אֵינָן הוֹלְכוֹת לְבֵית הַכְּנֶסֶת, אֵין הַבְּעָלִים חִיּוּבִים, אֶלָּא אִם הוּא יוֹם אַרְבָּעִים וְאֶחָד לַזָכָר אוֹ יוֹם שְׁמוֹנִים וְאֶחָד לַנְקֵבָה, שֶׁאָז הוּא זְמַן הֲבָאַת הַקָּרְבָּן. ז. חָתָן שֶׁהָיְתָה חֲתֻנָּתוֹ מִיּוֹם רְבִיעִי וָאֵילֵךְ, בְּשַׁבָּת שֶׁלְּאַחַר הַחֲתֻנָּה. וְדַוְקָא כְּשֶׁהָיָה בָּחוּר אוֹ הִיא בְּתוּלָה. ח. יוֹם הַשָׁנָה (יארצייט) בּוֹ בַיוֹם. ט. אֲבִי הַתִּינוֹק בְּיוֹם הַמִּילָה. י. יָארְצֵייט שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בְּשָּׁבוּעַ שֶׁלְּאַחַר הַשַׁבָּת. יא. מוֹהֵל בְּיוֹם הַמִּילָה. יב. הַסַּנְדָּק, וְאַחֲרָיו אֲבִי הַבֵּן, וְאַחֲרָיו הַמּוֹהֵל בַּשַׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי הַמִּילָה. שְׁנֵי בַּעֲלֵי חִיּוּבִים שָׁוִים, תָּלוּי בְּדַעַת הַסְּגָן אוֹ יָטִילוּ גּוֹרָל. מִי שֶׁאֵין לוֹ עִירוֹנוּת, אֵינוֹ דּוֹחֶה שׁוּם חִיּוּב. נוֹהֲגִין לִקְרוֹת לְמִי שֶׁעָתִיד לָצֵאת לַדֶּרֶךְ אַחַר שַׁבָּת, אוֹ שֶׁבָּא מִן הַדֶּרֶךְ. וְכֵן נוֹהֲגִין לַחֲלוֹק כָּבוֹד לְאוֹרֵחַ נִכְבָּד לִקְרֹתוֹ, אֲבָל אֵין דּוֹחִין שׁוּם חִיּוּב (רפ"ב ובסד"ה).
החיובים – אנשים שמחובת הציבור לקראם לעלות לתורה.
הקודם קודם – אם אי אפשר להעלות את כל החיובים, יש להעלות את אלו מהם שאפשר לפי סדר העדיפות המבואר כאן.
ביום חופתו – אם מתחתן ביום חול שיש בו קריאת התורה.
שמזמרים לו – בשבת האחרונה שהחתן בעיר נהוג לזמר זמירות מיוחדות לכבודו אחר עלייתו לתורה, ובאותה שבת חייבים להעלותו לתורה, גם אם אין זו השבת האחרונה שלפני החתונה.
שהוא בחור – מזמרים רק לחתן שמתחתן פעם ראשונה בחייו.
באותו שבוע – שקדמה לשבת.
שמכניס את התינוק לבית הכנסת – גם זה חלק מתפקיד הסנדק, ומקובל היום לחלקו לשניים.
והולכת לבית הכנסת – מנהג האשכנזים שהיציאה הראשונה של היולדת מביתה תהיה לבית הכנסת, ואינה מברכת ברכת הגומל, אלא בעלה עולה לתורה ואומר ברכו והיא שומעת, וזה במקום ברכת הגומל ואחר כך עושים לו מי שברך והוא נודר צדקה בעבורה, וזה במקום קרבן היולדת. ולכן חייבים להעלות את בעלה לתורה בשבת זו.
שילדה בן – יש לבעלה הזדמנויות נוספות לעלות לתורה, לפני הברית, ולכן יולדת בת קודמת לה.
שאז הוא זמן הבאת הקרבן – כמבואר בתחילת פרשת תזריע (ויקרא יב).
כשהיה בחור או היא בתולה – שאז נוהגים שבעת ימי המשתה, כמבואר בסימן קמט סעיף ב.
שני בעלי חיובים שוים – אם נוכחים בבית הכנסת שני אנשים שיש להם חיוב באותה דרגה, ואי אפשר להעלות את שניהם לתורה.
הסגן – הגבאי.
עירונות – זכות מגורים באותה עיר.
הערות:
אין שום חיוב לאף אדם לעלות לתורה, שהרי אין הדבר בידו, ואסור לקרוא בתורה עד שיאמרו לו שיקרא. וכל סעיף זה מדבר על חובת הציבור לדאוג לכך שאנשים אלו יעלו לתורה, ופשוט שאין להתקוטט עבור עליה לתורה בשום אופן. ובמקומות שיש מנהגים אחרים הולכים בכל זה אחר המנהג.
קֹדֶם שֶׁקּוֹרִין לַמַפְטִיר, אוֹמְרִים חֲצִי קַדִּישׁ. וּכְשֶׁאוֹמְרִים הַקַּדִּישׁ יִהְיֶה סֵּפֶר הַתּוֹרָה שֶׁקָּרְאוּ בּוֹ עַתָּה וְגַם סֵּפֶר הַתּוֹרָה שֶׁיִּקְרְאוּ בּוֹ מַפְטִיר, שְׁנֵיהֶם עַל הַשֻּׁלְחָן. וּבְיוֹם שֶׁיֵּשׁ שְׁלשָׁה סִפְרֵי תּוֹרָה, אֵין צְרִיכִין לְהַנִּיחַ גַּם אֶת הָרִאשׁוֹן[4].
שניהם על השולחן – שאין מורידים את ספר התורה שקראו בו עד לאחר הקדיש, וכבר מניחים את ספר התורה שיקראו בו את המפטיר לפני הקדיש.
גם את הראשון – שהרי אומרים קדיש אחר הקריאה בספר השני, כי רק אז הושלמו מניין הקרואים ועיקר הקריאה, ואת הראשון כבר סילקו קודם לכן.
הערות:
אין נוהגים האשכנזים לומר קדיש נוסף אחר הקריאה בספר התורה השני, אלא לעולם אומרים קדיש אחד בלבד, לפני קריאת המפטיר.
[1] אם נמצא טעות בספר תורה קודם שעלה המפטיר או באמצע המפטיר, לדעת כמה פוסקים לא מוציאים ספר אחר, ויש חולקים שגם למפטיר מוציאין ספר אחר. ובודאי שאם סיים המפטיר קריאתו לא יוציא ספר אחר. ולספרדים גם לא יברך ברכה אחרונה. (הלכה ברורה קמג, יז).
[2] אבל לדעת הספרדים, מוציאים ספר אחר גם על טעות של חסירות ויתרות. (הלכה ברורה קמג, כב).
[3] ומנהגנו להשאיר את הספר הפסול עד אחר הקריאה, ולא להחזירו להיכל. (הלכה ברורה קמג, יט).
[4] ראש חודש ניסן שחל להיות בשבת, מוציאין ג' ספר תורה וקוראין בראשון ו' עולים, ולא אומרים קדיש. והמשלים קורא בספר תורה השני ואומר קדיש, והמפטיר קורא בספר שלישי ואומר קדיש. ובמקומות שמעלים לתורה בספר תורה ראשון שבעה עולים, יגידו קדיש גם אחר ספר ראשון. וכן הדין בכל מקום שקוראים בספר הראשון ז' עולים, יגידו קדיש אחריו. (הליכות עולם ג, קכד. יביע אומר ד, כב).
שאלה 1
מה הדין כאשר נמצא פסול בספר תורה באמצע קריאת המפטיר בשבת רגילה?
א. מוציאים ספר תורה אחר בכל מקרה
ב. אין מוציאים ספר תורה אחר, אלא גומרים בספר תורה זה
ג. מפסיקים את הקריאה ועוברים להפטרה בלי קריאה בתורה
ד. אומרים קדיש מיד ומביאים ספר תורה אחר
שאלה 2
כיצד יש לנהוג כאשר נמצאה טעות של חסר ויתר בספר תורה בשבת, באופן שאינו משנה לא הקריאה ולא הפירוש?
א. מוציאים ספר תורה אחר ומתחילים מתחילת הפרשה
ב. ממשיכים בקריאה כרגיל ומעלים גם מפטיר כבכל שבת
ג. ממשיכים בקריאה, אך לא יקראו יותר משבעה קרואים והשביעי יקרא ההפטרה
ד. מפסיקים את הקריאה ואומרים קדיש
שאלה 3
מה יעשו כאשר מוציאים שני ספרי תורה ונמצא פסול בראשון, ויש עוד ספר תורה בהיכל?
א. יקחו את הספר השני לקרוא בו במקום הראשון, ואח"כ יוציאו ספר תורה אחר לקריאה השנייה
ב. יוציאו ספר תורה חדש להשלים בו את קריאת הראשון, והשני ישאר לקריאה שלשמה הוכן
ג. יגללו את הספר השני למקום הקריאה של הראשון וימשיכו בו
ד. יתחילו מחדש את כל הקריאה בספר השני
שאלה 4
מתי אומרים חצי קדיש בקריאת התורה בשבת?
א. אחרי כל עולה לתורה
ב. אחרי השלישי ואחרי השביעי
ג. רק אחרי המפטיר
ד. קודם שקורין למפטיר
שאלה 5
מי קודם בסדר החיובים לעלייה לתורה?
א. אבי הבן ביום המילה קודם לחתן ביום חופתו
ב. חתן ביום חופתו קודם לסנדק ביום המילה
ג. יארצייט ביום השנה קודם לחתן בשבת שלפני החתונה
ד. מוהל ביום המילה קודם ליארצייט ביום השנה
תשובות נכונות:
ב - כמבואר בסעיף ח: "אֲבָל בְּשַׁבָּת פָּשׁוּט, שֶׁהַמַּפְטִיר חוֹזֵר וְקוֹרֵא מַה שֶּׁקָּרָא הַשְּׁבִיעִי, שֶׁאֵין זֹאת אֶלָּא מִשּׁוּם כְּבוֹד הַתּוֹרָה... בָּזֶה אֵין מוֹצִיאִין סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר, אֶלָּא גּוֹמְרִין בְּסֵפֶר תּוֹרָה זֶה"
ג - כמבואר בסעיף ט: "מִכָּל מָקוֹם אִם נִמְצָא כֵּן בְּשַׁבָּת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵין מוֹצִיאִין סֵפֶר תּוֹרָה אַחֵר עַל כָּל פָּנִים לֹא יִקְרְאוּ בְּסֵפֶר תּוֹרָה זֶה יוֹתֵר מִשִּׁבְעָה קְרוּאִים, וְהַשְּׁבִיעִי יִקְרָא הַהַפְטָרָה בִּבְּרָכוֹת"
ב - כמבואר בסעיף י: "לֹא יַעֲשׂוּ כֵּן, כִּי צְרִיכִין לִקְרוֹת מִתּוֹךְ סֵּפֶר הַתּוֹרָה מַה שֶּׁהוּכַן בִּשְׁבִילוֹ"
ד - כמבואר בסעיף א: "קֹדֶם שֶׁקּוֹרִין לַמַפְטִיר, אוֹמְרִים חֲצִי קַדִּישׁ"
ב - כמבואר בסעיף יא בסדר החיובים: "א. חָתָן בְּיוֹם חֻפָּתוֹ. ב. וְחָתָן, בְּשַׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי הַחֲתֻנָּה שֶׁמְזַמְּרִים לוֹ... ג. סַנְדָּק בְּיוֹם הַמִּילָה"
כל הזכויות שמורות למכון תורני איילת השחר | עיצוב: סטודיו MEZUNKA | בניה: מוטי רייך